תפריט הפורומים
  פורומים - ראשי >>
  פורום ג'אז אג'נדה
  פורום ג'אז נענע
  דף קהילת הג'אז
  מאמרי קהילת הג'אז
  סרגל כלים ייחודי לפורום
  תחנת רדיו פורום ג'אז
  מאגר מידע פרוג רוק
  בחר פורומים אישיים
  שמור כינוי אישי בפורומים
  מועדון נענע
  תקנון


מאמרי קהילה

רביעיית נדב הבר – ואז הם הפכו לשישה
    
רביעיית נדב הבר ואורחים - אדיס מיסט: ערב מצוין ונפלא. סיום מהדר לפסטיבל








נדב הבר: כל הלחנים שניגנה הרביעייה היו מ-ע-ו-ל-י-ם!

הופעתה של רביעיית נדב הבר, חתמה את פסטיבל הג'אז בסינמטק לשנת 2007 , במקביל עם סולו הפסנתר של סטפנו בולאני. לא עניין של מה בכך לעזוב את בולאני מאחור, ולפסוע לאולם הקטן של הסינמטק, שם התארחו הבר וצאן מרעיתו. "חייב גם לראות לפחות מופע אחד כחול לבן", לחשתי לעצמי בקול רם ובעמידה זקופה ופטריוטית.

את נדב הבר לא הכרתי לפני כן. לא ידעתי אפילו שהוא קיים, ושיש לו סקסופון.
ארבעה איש עלו לבמה, תופסים מקומותיהם. הבר מברך לשלום, ביישן משהו, ואומר "מתחילים". הקטע הראשון "טעמים ראשונים", כשמו כן הוא. גישושים, נגיעות, חימום אצבעות, ובסה"כ קטע שעובר יפה. כבר ברור לי שהולכת להיות לי בעיה קלה עם אחד הכלים בסט. הבאס של יהודה אשש מעלה אצלי חשש – הוא חשמלי. גיטרת באס שהסאונד שלה מגיע להדהוד טורדני כל אימת שהוא מנסה לחבר יותר מאקורד ורבע. למה לא קונטרבס, ואם כבר גיטרה באס, אז למה לא אקוסטית, ואם כבר חשמלית, אז למה לא סאונד שמתאים יותר? לאשש הפתרונים.
זרקתי בצד והמשכתי הלאה. הייתה תחושה נעימה שמשהו טוב עוד הולך לקרות פה, ושום בסיסט (שגם נגינתו לא הייתה סוגה בשושנים, יש לומר) לא יהרוס לי את זה!

בקטע השני, "ערפילי אדיס" שמו, או בעברית צחה "אדיס מיסט", קיבלנו את האינטרו של החגיגה. הבוס הבר לוקח את הלחן הנהדר הזה אליו, ומתחיל לחמם את קנה הטנור המצוין שלו. זוהר כחילה הפסנתרן המבריק, מתחיל לנגן דרום אמריקאית, ואשש שלא יודע נפשו מרוב שמחה, מנסה לפרוט ולהשתלב, אך הבאס שלו לא מוציא צליל של מארש. לא נורא, שוב סלחתי בגדול. אני אדם חיובי ולא נתפס לקטנות. מצד ימין מישהו מנסה להפריע לי, אבל ההנאה גדולה ואני לא סופר גם אותו.




זוהר כחילה: איזה פרפורמר נפלא. איזה בזבוז שהוא תקוע שם בהר הבית עם כל הנאמנים

קטע השלישי "אמללה" הותיר אותי מאושררה. כאן המנועים כבר חמים לגמרי וכולם יורים בכל הכלים. הלחן העממי המשגע (בכלל, כל הלחנים שניגנה הרביעייה היו מ-ע-ו-ל-י-ם!) הופך לאטרקציה בידי האשש שמחליט לזנוח הבאס ועובר לעוּד. אחחח, איזה יופי. לא אחד כהבר ישאיר חבר יצירתי מאחור בשטח, והוא מצטרף למשחק, זונח הטנור לטובת הקלרינט ומסלסל לכל עבר. המתופף צביקה דוחף עם הרגליים את מערכת התופים ושולף מאמתחתו דרבוקה צבעונית עם עור גמל שלמה מתוח עליה. זוהר כחילה מסתכל נפעם על כולם, ובכל פעם שפוגש זוג עיניים, הטונים של נגינתו משתנים בהתאם למערכת היחסים עם אותו חבר להרכב. כחילה הוא כולו אלתור אחד גדול. איזה צבע, איזה רגש, איזה אוזן.

לפני שעלה הקטע הרביעי לאוויר, הקדיש אותו הבר לאחת בשם לוסי וחייך עם מלא שיניים (מילת קוד? אישה חסודה ונאה? זאת לא ידעתי).
לוסי היה קטע אגרסיבי מאד, קצבי ושאינו מתפשר. אם מישהו חשב שהבר אינו יודע את רזי הג'אז המשוחרר, וכי הוא שבוי כולו בקונספציה אתיופית ובשאר טעמים וריחות, חטף לפרצוף כמו שמט רנזי עם כל השלישייה שלו, היה יכול רק לחלום. אין כמו כחול לבן. אין. יהודה אשש הבסיסט המחושמל נבלע כולו על ידי עמיתו משמאל, המתופף צביקה, ומימין ע"י הבר שהעלה עשן מהטנור שלו. לא ציפיתי למשהו אחר, ושוב תמהתי מה עומד מאחורי הרעיון של גיטרה חשמלית בהרכב שכזה, עם סאונד שכזה, ואיפה לעזאזל דימה גרודצקי...
אבל לא נורא. ממש לא. הייתי כולי בקונצרט, הייתי כולי בזוהר כחילה. בתוך כל האגרסיה שהייתה על הבמה, נזכר כחילה שבעצם שכח לקנות לבתו הקטנה את הקלטת של צלילי המוסיקה, שזה בעצם כבר אבוד, אבל גרם לו לנגן את "הדברים המועדפים עלי" לכמה שניות, שהיו כולן עונג אמיתי. איזה איש זה. איזה פרפורמר נפלא. איזה בזבוז שהוא תקוע שם בהר הבית עם כל הנאמנים.
זוכרים שמשהו הפריע לי קודם מצד ימין. אז זהו, שזה לא הפסיק, אבל שוב התעלמתי. מה, אני לא קטנוני.

את הקטע החמישי מציג הבר כקטע החותם את החלק הראשון של הערב. הוא מבטיח לנו שעטנז מוסיקאלי המורכב משיר חתונה אתיופי עם "אבינו מלכנו". זה גם היה הקטע המורכב בהופעה, בו פגשנו את נדב הבר המעבד, שמחבר בין אהבתו למורשת, חיבורו לשורשים, לג'אז, לבין אהבה שנייה שלו והיא המוסיקה האתיופית. יופי צרוף. קטע מעולה. כמעט מושלם. כמעט. היה שם סולו של אשש. למה סולו? כבר כמעט הדחקתי את זה שהוא נמצא...
נכון שלא שכחתם שספרתי קודם על משהו שהפריע לי בצד ימין. הוא עדיין המשיך, אבל הפעם לא התעלמתי. זהו זה. קוראים לו צביקה רוזנבלט. מתופף. ילד חביב, חייכן ומאד נרגש מכל מחיאות הכפיים. הוא ישב דווקא על סט יפה. היו שם טמטמים, ומצילות, ובייס-דראם, ועוד טמטם בצד. כן גם סנר היה לו. צביקה היה במוד של השתדלות יתרה. עובד קשה בכל מחיר. לפעמים קצת ברח מהקצב, לפעמים לא עמד בו. יותר מדי פעיל, פחות מדי מלווה שנותן עומק. במצב הנתון, בו אשש התבלבל בגיטרות שהביא מהבית, חלה עליו חובה גדולה יותר בשימור הצליל המסורתי של הג'אז. ב"אבינו מלכנו", זה ממש היה מעצבן, לא היה קשר בינו לבין מה שהתרחש על הבמה.
עוד חיוך של כחילה, עוד איזה בלוז של טום וייטס באמצע שום דבר שקשור, ואני בעננים, שכחתי בכלל מצביקה. כולי כחילה. כולי.




יהודה אשש: נגינתו לא הייתה סוגה בשושנים

כשהזמין הבר, את אבטה בריהון לנגן עמו, מישהו לחש לי שאבטה בריהון זה הוא איש מאד מוערך, מוסיקאי מצוין, ונגן סקסופון (סקסופון בריהון) משכמו ומעלה.
בצליל הראשון שיצא לו, מיד קלטתי את הפספוס. היה אפשר לשים לו תרבוש על הראש, להדביק לו זקן לבן ארוך עד ברכיים, להחליף את הגלבייה המזעזעת שלבש, באחת צחורה שעליה רקמה שחורה, ומה היינו מקבלים? נכון – פרעה סנדרס. אף אחד לא היה שם לב.

עלייתו של בריהון לבמה, העלתה עוד יותר את רמת האדרנלין שגם כך איים לפוצץ את העורקים. בריהון הוא נגן מ-ש-ג-ע! ופותח שערי שמיים. הצליל שהוא מוציא מהסקסופון בריהון שלו הוא חד פעמי. כמה כוח, איזו עוצמה. איזה בלוז... כשהצטרף אליו גם הבר, זה היה בכלל...

לא הספקתי לקחת אוויר, וכבר הבר שלף את השפן הבא, אבבץ' דררה (אביבית דרור באתיופית???). זמרת! כן! שחורה! כן! נשמה! כן! רק פתחה את הפה, וכל הקהל נאלם דום כאיש אחד. מה זה הקול הזה? ומי זאת ג'ודי ווקסלר? איפה הצדק לכל הרוחות? דררה, אישה מבוגרת ומטופחת, ידועה בקרב האתיופים הנוגעים בדבר, הופעתה היא מן הכלאה של שושנה דמארי (ז"ל) ומרגול. היא עושה "כלניות" עם האצבעות, וגם משגרת את האצבע המורה קדימה. קחו את הקול הייחודי, את הנגינה האנרגטית ומלאת הרגש של הבריהון והטנור, את צהלת התופים של צביקה, את אשש שעושה אייר גיטאר, ואת כחילה שמנגן בכלל שיר רועים סקוטי עם חיוך של מיליון דולר, ואולי תבינו. אולי. רק אולי.
עוד שיא נשבר, כשהבריהון מתחיל לנגן בלוז אתיופי קורע לבבות בשם "געגועים". הדיאלוג שהוא ניהל עם דררה, כולו צעק געגועים. כל אחד וגעגועיו הוא. מרגש עד דמעות.

את הערב המצוין, הנפלא הזה, סוגרים כולם עם "כמו ירושלים", כשכחילה נפלא כרגיל עם עוד סולו יוצא מן הכלל.

סירבנו להאמין שזה נגמר.

-------------------------------
רביעיית נדב הבר
"אדיס מיסט" (ערפילי אדיס)
הפקה מיוחדת לפסטיבל
יום שישי 23.2, שעה 23:30

נדב הבר - סקסופון טנור
זוהר כחילה - פסנתר
יהודה אשש - בס, עוד
צביקה רוזנבלט - תופים

אורחים:
אבבץ' דררה - שירה
אבטה בריהון - סקסופונים ושירה

צילם: ברק ויס


   

 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by