הגיע הזמן לחקירה פנימית מעמיקה ביחס להומוסקסואליות. הגיע הזמן להתבונן עמוק פנימה ולגלות שההומוסקסואליות שלנו היא רק הסתרה וחיפוי לפצע רגשי כואב, כואב מאוד.
אתם מבינים, חברים, יש שתי גישות ביחס להומוסקסואליות: האחת אומרת שזו תועבה וחטא נורא והשנייה אומרת שהדבר השפוי ביותר שהומוסקסואל יכול לעשות הוא "לצאת מהארון" ולקבל את עצמו. שתי הגישות אינן נכונות. קבלה מוחלטת ועיוורת לא יכולה לעבוד כאן וגם לא דחייה בגלל עקרונות דתיים או נורמטיביים. העניין הוא שאף אחד לא מעז להסתכל לתופעה הזאת בעיניים ולראות מה בדיוק עומד מאחוריה.
אם תקבלו את ההומוסקסואליות שלכם, כמו שאני ניסיתי לעשות עם עצמי, תרגישו אולי רווחה מסוימת, אבל לעולם לא תוכלו למצוא שלמות אמיתית ושלווה אמיתית. הסיבה לכך היא שמשיכה של גברים לגברים (או משיכה של נשים לנשים) היא תוצאה של תחושת חסר פנימי עמוק, של "חור" בבטן, והחור הזה לעולם לא יוכל להיסתם על ידי פנטזיה על גברים אחרים או סקס איתם.
הזהות האמיתית שלנו היא הזהות הגברית, אבל כהומוסקסואלים עמוק בפנים אנחנו לא באמת מרגישים "גברים". אנחנו גם לא מרגישים נשים – אנחנו משהו שתקוע באמצע, בין שני עולמות. ואת תחושת הגבריות הזורמת, הטבעית, הבריאה, אנחנו מחפשים אצל גברים אחרים. אנחנו מנסים "לקחת" אותה מהם לעצמנו, בזה שנשיג שליטה על הגוף שלהם, אבל לעולם לא נצליח באמת. לכן הומוסקסואלים חייבים לעשות סקס – והרבה, הרבה מאוד. משום שאת החור הזה שום דבר לעולם לא ימלא.
מה שאנחנו באמת מחפשים הוא חברויות אמיתיות ורגילות לגמרי עם גברים אחרים – להרגיש שהם מכירים בנו ואוהבים אותנו. אבל ניתקנו את עצמנו מהעולם הגברי, ואנחנו רק צופים בו מהצד. את ההכרה בקיום שלנו אנחנו מחפשים בדרכים מעוותות, דרך התאחדות זמנית עם הגופים של "בחורים אמיתיים" – אבל, מה לעשות, זה לא באמת יכול להוות תחליף למה שלבנו מבקש.
גם הקשר שלנו עם דמות האב מסובך מאוד, מכיוון שמעולם לא הצלחנו להזדהות באמת עם דמות האב. אבל אנחנו כל כך כמהים לה, ולכן גם מחפשים הגנה, חיבור והזדהות דרך חיפוש אובססיבי אחרי אנרגיה גברית שתמלא את החלל.
אני כותב כאן רק כמה ראשי פרקים – רק כדי שאלה מכם שבאמת באמת רוצים לדעת את האמת על הומוסקסואליות יידעו שאפשר להשתחרר לגמרי מהזהות הזאת. כמובן, אתם לא משתחררים כי הומוסקסואליות היא דבר רע – אלא פשוט כי הפצע שהיא מסתירה גדול ומכאיב כל כך, והגיע הזמן לרפא אותו. אם תרפאו את תחושות הבדידות, אי-השייכות, אי-ההזדהות, אי-ההכרה, תגלו שגם ההומוסקסואליות נעלמת מעצמה.
אתם יכולים להיות חופשיים ומאושרים! אתם לא חייבים להמשיך להגן על הפצע הזה. אני כותב לכם זאת מנסיוני האישי – זוהי לא תיאוריה או רעיון מעניין. אם רק תביטו פנימה באומץ, תדעו על מה אני מדבר. אם תחזרו אל זכרונות הילדות שלכם ואל תחושות הילדות שלכם, תראו שעולה משם כאב נורא של אי-שייכות. אל תאמינו לחברה שלנו שמלמדת אותנו לקבל את עצמנו כמו שאנחנו – נכים ופצועים ומורעבים לאהבה. בכל פעם כשאתם מפנטזים על גבר, תבדקו היטב איזה סוג של כמיהות עומד מאחורי הפנטזיה. בכל פעם כשאתם שוכבים עם גבר, תבדקו היטב האם החור בבטן באמת באמת נסגר או שיש רק רווחה זמנית.
הגיע הזמן להתעורר, חברים. הגיע הזמן לחשוף את האשליה של ההומוסקסואליות ולגלות מי אתם באמת.
