באפריל שנת 2000 נכנסתי לראשונה לפורום לביות ב IOL - הצצתי ונכבשתי. זו הייתה הפעם הראשונה שכף רגלי דרכה בטריטוריה לסבית (כמעט) ובמהירות שיא התודעתי לעולם שלם מופלא שלא ידעתי עליו. התרגשתי והתלהבתי והחכמתי.

באוקטובר אותה שנה התחלתי לימודי תואר שני בתקשורת (באונ` העברית). הייתי אז אמנם רק בשנת השלמה, ויחסית טריה בפורום, אך ההשכלה שרכשתי בפורום בזמן הקצר הזה יכולה להשתוות לכל מה שלמדתי בכל תקופת התואר, אבל הרבה יותר משמעותית ועמוקה.

העובדה שהפורום נתן לי כל כך הרבה, ריגש אותי, נתן לי שייכות, העצים אותי, העניק לי ידע, והמשיך לתרום לי ולרבות מחברותי גם אחרי תקופה ארוכה, גרם לי להבין שיש משהו מדהים במדיום הזה.

כתלמידת תקשורת בראשית הדרך כבר ידעתי שאת התזה שלי אני הולכת לכתוב על הפורום הזה, שעדיין היה ב IOL.

במהלך השנה שעברה ישבתי וכתבתי, נברתי בפורום, התעמקתי בהודעות, טבעתי בשלל המשתנים על 1330 הודעות שנכתבו בשנים 2002-2003, ושוחחתי עמכן, קראתי אתכן, צחקתי אתכן ובכיתי. למרות ש(כרגיל) העבודה הזו התארכה מעבר לצפוי, הייה מעניין ומרתק (אין ספק שאני רותקתי לכיסא ולמסך ולדפים בסופר-גלו)

בדצמבר אשתקד סיימתי והגשתי, והמתנתי לתוצאות. וחוות הדעת הגיעה לפני כמה ימים, חיובית ביותר ומאד משמחת. הנקודה ה`שלילית` היחידה (כמעט) התייחסה לכך שאני כחוקרת גם שייכת לקבוצה זו, תוך ציון העובדה שמדובר גם ביתרון.

אז כעת אני מרגישה חופשית הרבה יותר לשתף אתכן במחקר עצמו ובמסקנות (את התקציר אכתוב בהודעה הבאה, וכל מי שמעונינת לקבל את העבודה בשלמותה מוזמנת למייל שלי)

וזו גם הזדמנות לפני הכל לומר תודות וברכות. ראשית לכל מי שעושה את הפורום הזה, שזה אתן - כל המשתתפות לאורך הדורות.

גם לך, כנרת, על שאת משקיעה במקום הזה כה הרבה ומאפשרת לפורום הזה להתקיים במתכונת הזו, וגם גמישה כשצריך ופתוחה לשינויים שמגיעים מדי פעם...
ו גם ל TQ שפתחה את הפורום בנענע והייתה המנהלת שלו בתקופה שבה מתחיל המחקר.
ו לכל המרואיינות שהשתתפו במחקר והקדישו מזמנן, פתחו את לבן, והאירו את עייני, מי בשיחה פנים אל פנים, מי באי-מייל, ומי במסנג`ר.
ו לכל החברות שלי, שתמכו גם בזמנים קשים והאמינו בי ובכלל...אין צורך להזכיר שמות, מי שחברה יודעת

לפני שיימחק לי שוב - שולחת

התקציר בהודעה הבאה